.. אם הגעתם להשתקע בבריסבן, אז קודם כל ברוכים הבאים. אנא גשו אל משרדי המועצה הציונית (ברחוב אדלייד במרכז העיר) ואימרו שלום ללוריין ג'ייקובס החביבה. היא תוכל להפנות אתכם לאלו שאחראים על בית הספר היהודי היחיד בבריסבן ("סיני" או "סאאנאאיי" כפי שנהגה על ידי המקומיים), אל המקום בו ניתן לרכוש מבחר מוגבל של מוצרים ישראלים, היא תוכל לתת לכם קצת טלפונים של ישראלים או יהודים וגם תסביר לכם היכן בית הכנסת.

בית הכנסת נמצא ברחוב מרגרט בעיר (מאוד קל להגיע ברגל). מקום מצויין לפגוש את האוכלוסיה המקומית- צעירים ומבוגרים- וגם לשמוע קצת "עושה שלום במרומיו". מה קרה, תוכנית התנתקות? סתם. טיפ: גשו אל אחד השומרים הצעירים במקום, ושוחחו איתו. בדך כלל מדובר בצעירים יהודים בני 20 פלוס, שמתנדבים לשמור על בית הכנסת בתמורה להרשמת הג'וייש פיוצ'ר משהו וגם למבטי הערצה מהילדים שחולמים גם הם ביום מן הימים לומר בסמכותיות "גוד שאבס!". 

אם אתם מטיילים, הרי שבריסבן היא מקום נחמד להעביר כמה ימים בשופינג נפלא במרכז העיר ב"קווין סטריט מול". מדובר במדרחוב גדול והומה, שמתחבר עם הרבה קניונים בשני צידי הרחוב. אגב, הבעלים של כל העניין הוא "מקוצר" כמוכם. חוץ מזה אפשר להירגע (פעולה אוסטרלית אופיינית) בגנים הבוטנים (קרוב לבית הכנסת), לערוך סיור באתרים שונים (ישנם סיורים בחינם או בתשלום. ברחוב קווין יש בודקה אינפורמיישן עם הרבה ניירותיישן והצעותיישן), לבקר בגן החיות, לבקר בחוף המלאכותי, לפסוע בשלווה ב"סאות' בנק", לשתות קוקטייל באחד מבתי הקפה והברים בווסט אנד (המקבילה המקומית לשינקין) או לאכול סושי באחת ממסעדות האכול ככל יכולתך היפניות (יש אחת בווסט אנד ויש אחת נוספת מומלצת ליד אינדרופילי). אל תוותרו על פסיעה על גבי הגשר המחבר בין מרכז העיר לרחוב מלבורן, בעיקר בשקיעה או בלילה. ישנן מספר נקודות תצפית על הגשרים של בריסבן ועל הנהר בערב. המראה ממש מדהים. גורדי השחקים משתקפים על הנהר, ואפשר לצעוד בשלווה ולהתאהב מהנוף. אחח, איזה כיף לרגע לדבר בלונלי פלנט שיק.

 על מזג האוויר בבריסבן אני לא צריכה להרחיב, כי המימרה הידועה כבר עשתה את העבודה בשבילי: "נהדר ביום אחד, מושלם למחרת". גם בחורף לא תצפו לימי גשם סוערים רבים, ובאופן כללי מזג אוויר נוח, חמים עד חם ושימשי. את הסוודרים העבים אתם יכולים לשלוח לבני דודים במלבורן.

.. עוד משהו נחמד כאן ,אלו המסיבות בבתים , בדרך כלל בימי שישי בשעות אחר הצהריים . כמעט אף אחד לא מכיר את השני , כל אחד הוא חבר של חבר. ביום שבת האחרון הוזמנתי ל 2- מסיבות שכאלה . בסוף בחרתי את זאת שהיה לי יותר קל להגיע. הגעתי אם בחור בשם בוריס , קומבינטור שעובד בחברת השקעות ומשום מה אוהב ישראלים. התערבבתי מהר מאוד ואחרי חצי שעה אני מוצא את עצמי בדרך לאזור המסיבות העקרי במלבורן עם 4 בחורות יהודיות במכונית של מיליון דולר. שוב הגשתי קורות חיים והאמת שיש לי כבר תשובות מוכנות למה בחרתי דווקא את מלבורן והאם אכפת לי לצאת אם שיקסות. ההתגלגלות הזאת ממקום למקום חוזרת על עצמה כאן , ואני מתחיל לעכל שהאוסטרלים יוצאים בדרך כלל ל-3 מקומות בלילה . זה מתחיל בבית-קפה/סרט, ממשיך לפאב/באר ואז בדרך כלל מועדון.

..  בשבועיים וחצי שאני כאן הקדשתי את מרב זמני להתערבבות באוכלוסיה , הכרחתי את עצמי לצאת עם חברים גם כשהייתי חולה , השותפים שלי באוניברסיטה לפרזנטציות ועבודות הם זרים מוחלטים.
ובכן , זה בהחלט השתלם , ואחרי תקופה קצרה אני באמת מרגיש בבית , אבל עדיין כשאתה רחוק , אתה מבין כמה אתה לוקח דברים כמובן מאליו בארץ.
להכיר אנשים שאתה באמת יכול להרגיש איתם בנוח ולהפוך אותם לחברים , זה לא דבר פשוט. אתה באמת מבין שהחברים שלך בארץ הם אנשים נדירים ,ואני בהחלט בורכתי בחברים נדירים . ברגעים המעטים שלי לבד , בעיקר לפני השינה , מציפים אותי הרבה זיכרונות וחיוך רחב עולה לי ברוב המקרים. כשאתה רחוק , אתה מבין באמת את המשמעות של מושגים כמו משפחה ובית.
בכל מקרה , נכנסתי לשיגרה כאן . הלימודים לא קלים , במיוחד כאשר אתה צריך לכתוב את כל העבודות שלך באנגלית , ויש הרבה כאלה. אבל אני מקבל בברכה את הקושי הזה . זה אחד הסיבות שהגעתי לכאן מלכתחילה. יש לי כמה מרצים מרתקים , אתה יכול לראות את ההנאה שלהם בעבודתם. הם גם מנומסים להפליא וכיף לשוחח איתם. האוניברסיטה כאן עצומה ולכן יכולה להרשות לעצמה את מיטב הטכנולוגיה והשירותים . חוץ מזה אתה מוקף ביועצים מכל הסוגים . יועצי ויזה , עבודה , שפה , חברה ,ניהול זמן.
אתמול יצאתי לדייט עם ... אופניים . קצת מצחיק להגיע לבית של מישהי עם כפפות וכובע צמר ותיק גב. למרות שצאתי אתמול לבלות, קמתי מוקדם ויצאתי לטיול אופניים באחד מעשרות הפארקים כאן . הפארקים מלאים ברוכבי אופניים ורצים . אתה רוכב באמצע מלבורן סביב אגם, הכל ירוק מסביבך ,כשברקע המגדלים של ה CITY ... , מדהים. הבתי-קפה מלאים באנשים ואתה באמת מרגיש את החיים זורמים בגוף שלך.

.. אתמול הייתי במשחק פוטבול אוסטרלי , שדרך אגב שונה מרוגבי ושונה מהפוטבול האמריקאי המוכר יותר . האוסטרלים חולים על הספורט הזה שנקרא בשפתם "פוטי". באצטדיון היו 100,000 צופים ובגלל שאני סטודנט עני היינו ביציע עמידה ,אני לא זוכר עוד מקום ששמעתי כל כך הרבה פעמים את המילה פאק. בכל מקרה , אין ספק שאני אלך לעוד משחק , ודרך אגב בריסביין ניצחו....

בשבוע האחרון נערך כאן פסטיבל סרטים בינלאומי ושני סרטים ישראלים השתתפו בו , יוסי וג'אגר וכנפיים שבורות. היה קצת מצחיק לראות סרט ישראלי עם תרגום באנגלית ,היה גם נחמד לראות מקומות מוכרים כמו ה"חורבה" למי שמכיר בחיפה. בסרט הרבו להראות את ה"כרמלית" וחשבתי לעצמי שבטח האוסטרלים חושבים שיש רכבת תחתית אמיתית בערי ישראל....האוסטרלים ממש אהבו את הסרט וכך גם אני.

אני עדיין מחכה לאישור עבודה ונדמה שהאוסטרלים לוקחים את הזמן בכל אספקט של החיים. דוגמא טובה לכך היא שכל הקניונים פתוחים עד 5 בערב בלבד , דבר שהוא בניגוד לכל חשיבה עסקית שהרי כולם עובדים בשעות האלו. האמת היא שיש פה הרבה דברים שמנוגדים לחשיבה העסקית כמו העובדה שאין הפסקות בסרטים וכך הם מפסידים את מכירת הזהב שנקרא פופקורן.

חוץ מזה יש את הלימודים שמכניסים אותך למעיין שגרה ,ואני קרוב מאוד לתקופה מאוד לחוצה של הגשת עבודות ומבחני אמצע. בכל פרויקט יש לי שותף אחר .יש לי שותפה אוסטרלית , שותפה מויאטנם ושותף גרמני ,ממש קיבוץ גלויות. עד כמה שזה נשמע מפתיע לא דברתי עברית כל השבוע האחרון וזה קצת חסר לי , בעיקר להיות קצת שנון....

בכל מקרה שיהיה לכם שבת נפלאה, כאן יש שניים

באחד הקורסים בכל שבוע יש מרצה אחר מהתעשייה ,והמרצה הראשי ,שהנימוס שלו יצא לי מכל החורים ,הוא המנחה הראשי.

 אתמול הסתיימה עונת הפוטי והקבוצה "שלי" לקחה את המקום השני. כיוון שאין לי טלוויזיה הלכתי לראות את המשחק המכריע בפאב השכונתי ומה אני אגיד לכם , זה יותר חוויה מלראות את המשחק באצטדיון עצמו. האנשים פה מכורים למשחק הזה (בקרוב גם אני) , בכל משחק כמעט יש 100,000 צופים והכרטיסים נגמרים שבוע מראש. עכשיו נכנסים לשלב הפלייאוף ובאמת יהיה קשה להשיג כאן כרטיסים.

דרך אגב ,שבוע שעבר דיברתי על המשחק ועל...מזג האוויר עם מישהו כמעט שעה , כך שמצבי הנפשי ממש בכי רע.. מה עוד מעניין... ,מצאתי מקום לשחק בו שש-בש ,והתארחתי בתוכנית רדיו שהקריין הוא ישראלי שעובד באמדוקס אשר רוח היצירה נפלה עליו.

...בכל מקרה , בדרכי חזרה בזמן שאני זועף , אני פוגש כמה אוסטרלים עם מיניבוס. הם מייד מציעים לי להצטרף אליהם . לאן ? אלוהים יודע. המיניבוס עם מושבים מסביב ומקרר מפוצץ בבירות. וככה 15 חברים וחברות נוסעים להם ברחבי מלבורן ממועדון למועדון , כאשר ברמזורים חלק מהמטורפים יוצאים לדבר עם נהגים אחרים. ערב שהתחיל כל כך רע הסתיים באחת החוויות שאני לא אשכח לעולם.

..אני לעומת זאת טובע בעבודות מהאוניברסיטה ,אבל הכל בשליטה. בכל מקרה , לפני עוד סופשבוע סוער , רק רציתי לאחל לכם שבת נפלאה , שבוע מצויין ,שנה טובה וחג שבועות שמח. א.ב.ג יהושוע