כמנהג ישן מהטיול שלי לאחר צבא, קניתי ארגז יין של 5 ליטר ונכנסתי לחדר החדש שלי שכלל צעירים מהממלכה הבריטית.
הם מצידם שמחו לבואי או יותר נכון לבואו של ארגז היין, בערב יום שבת, לפני היציאה למסיבת סוף השבוע.
עד עכשיו אני לא מבין למה הם קוראים לעצמם Backpackers כאשר כל מה שהם עושים זה לעבור מעיר לעיר ולפתוח את המזוודה בהוסטל התורני  )בוא נקרא לילד בשמו : Suitcasers).
ירדתי למטה עם גופיה אדומה קצרה וקרועה ישר לתוך מסיבה המונית ליד הבריכה. האירים מצידם לא הפסיקו לשתות ואני מצידי לא הפסקתי לרקוד (לא הגיוני), מתעלם ממבטי זימה (עוד יותר לא הגיוני).

לאחר 4 שעות שינה קמתי עם הנגאובר קצר, השארתי מכתב תודה ואת שארית ארגז היין, שמתי את התיקים למשמורת ויצאתי לריצה ברחבי העיר.
בריסביין כמו מרבית ערי אוסטרליה בנויה על נהר מתפתל, כך שאם רצים לאורך הנהר תמיד רואים את הבניינים הגבוהים מזכוכית שכולם מסתכלים ואומרים וואהוו.
עקב אכילס של העיר היא העובדה שאין חוף ים, אז פרנסי העיר הגאונים בנו חוף ים מלאכותי במרכז העיר, עם חול ומציל ובחורות בביקיני (טוב את זה הם לא בנו, הן סתם באו).
טבלתי ב"חוף הים" והמשכתי לרוץ, עד שהשתעממתי מהבניינים הגבוהים מזכוכית שכולם מסתכלים ואומרים וואהוו, והתחלתי לרוץ לכיוןן החלקים הפנימיים של העיר שבהם אין בניינים גבוהים מזכוכית שכולם מסתכלים ואומרים וואהוו.

רצתי בלי מטרה וכיוון, מתבשל מהשמש היוקדת ואז נגלתה לעיניי בריכת שחייה אולימפית לא מקורה, ריקה מאדם...
בכניסה שלט האומר, "אנא השאירו 3.5$ אם אני לא כאן" , אז השארתי (עוד יותר לא הגיוני) והרבצתי שחייה מדהימה ,עד שהגיע זוג שהתחרמן יותר מידי והחזיר אותי למציאות (4 שעות שינה, 4 שעות ריצה, רעב ועייף)

וכך מיציתי את בריסביין ביום אחד (="המשיך בטוב") והדרמתי ברכבת לכיוון סדום ועמורה של אוסטרליה ה Gold Coast ועל כך בפרק הבא.

רק הגעתי ואני כבר נאסף למסיבות יום ראשון על ידי זיו, איש יקר שהזמין אותי להתארח אצלו לתקופה בלתי מוגבלת. במסיבה השנייה אני מתמוטט מעייפות ונשכב על אחת המכוניות. בחורה בביקיני קצרצר מתקרבת לשאול לשלומי. מופתע, אני עונה לה בכבדות והיא מצידה זורקת לאוויר "אתה משעמם" והולכת בצעדי דוגמנית.
יותר מאוחר אני מגלה שחוקי המשחק כאן שונים – "סדום ועמורה" כפי שהגדרתי את זה בפרק הקודם, ורוב האנשים דווקא שמחים עם ההגדרה הזאת..

 גם לסרפרז יש נהרות מתפתלים שמחלקים אותה לחצאי איים, ולבתים הצמודים לנהר יש בדרך כלל יאכטה צמודה. זיו גר על חצי אי שכזה באיכות חיים מדהימה ולמרות שלא הכרנו לפני כן, הוא נתן לי הרגשה של אורח רצוי ביותר. זו גם הסיבה שנשארתי קרוב לשבוע אצלו.
שבוע נפלא. (="המשיך בעוד יותר טוב")
התפריט חזר על עצמו גם כאן: ארוחות מפוארות, חיי לילה פרועים, חוף ים נחמד, ואפילו קצת ספורט בשביל האיזון. בדיוק כמו שחופשה אמיתית צריכה להיות.

ומכאן מתחיל החלק הרע של הטיול (זה כנראה גם בשביל האיזון)